סינדרום המתחזק

הרגע חתמתי על טקסט הגב של שילה.

אתם עוד תשמעו על הספר.

זה קובץ סיפורים קצרים, של פואטיקן בן ימינו, שנותן מבטים קצת משונים על המציאות שלנו. עם כל מיני דמויות רגילות אך מוזרות, עם כל מיני סיטואציות ש... איך אגיד?

קצת פטריות הזיה.

לא לקחתי מעולם פטריית הזיה, אבל זה בתכניות. בא לי לחוש קצת מעבר לעולם הרגיל שלנו.

בא לי לחוש קצת סיפור.

בכל מקרה, זה לא הנושא.

הנושא הוא איך לצאת מסינדרום המתחזה.

כי חצי מהתלמידים שלי סובלים מזה.

יותר מדוייק: חצי מודים שהם סובלים מזה. החצי השני - כנראה ביישנים. לא יודע מה עם החצי השלישי.

עוד לא שאלתי אותם.

סינדרום המתחזה: התחושה שאתה "לא סופר".

שיש אנשים חכמים ומוכשרים שהם כן סופרים, אבל אתה לא באמת כמותם.

עובדה שהם הוציאו וכתבו והצליחו וראיינו אותם כאן וכאן וכאן וכאן, וגם כאן, והנה הספר שלהם שם ושם ושם ושם, וגם שם, ואנחנו עוד לא שם. ואולי אף פעם לא נהיה שם.

אנחנו רק כאן, בארץ המתחזים,

מוכים בראשנו בסינדרום המתחזה.

איך יוצאים ממנו?

משנים אות.

באמת! ה' תהפוך ל-ק'.

ומייד אנחנו סובלים מסינדרום אחר, סינדרום המתחזק.

מה מאפיין את הסובלים מסינדרום המתחזק?

1. הם מקדישים חלק נכבד מחייהם להשתפרות אישית. מתחזקים, יענו.

2. הם אף פעם לא מגיעים אל היעד. הם תמיד בדרך. (וזה מזל, כי היעד שלנו, הסופי, הוא, אההממממ להצטרף לדינוזאורים. עדיף להיות בדרך)

3. לעיתים, במקום לדרג נקודות חשובות על פי סדר, הם מעדיפים לתת לכל הנקודות אותה חשיבות ואותו מספר.

4. הם לא נותנים לעצמם לקלקל להם את הדרך.

הם מתאמנים.

הם משתפרים.

הם עושים טעויות בכיף.

הם לא צריכים להיות דומים לאף אחד.

הם צורכים בהתלהבות הזדמנויות להגיע לשלב הבא.

הם תמיד בשלב הבא.

וכך גם שילה, שלהגדרתו הוא "לא סופר" (אפשר להתווכח על זה. אני חושב שהוא כן) יכול להעז ולכתוב להוציא ספר של סיפורים קצרים, שנכתבו מתוך דמיון פרוע ובכי נוקב וכנראה גם פטריות הזיה.

ולקנות מקום בדברי הימים של הכתיבה העברית החדשה. ולגעת בקוראים.

ולצאת מסינדרום המתחזה הארור.

אני מציע גם לך לעבור סינדרום.

מה עוד, לדעתך, יכול להיכלל

תחת סינדרום המתחזק?

(קורא כל מילה)

לירון פיין