התוכניות שלי לשנה הקרובה, ולמה מחזור 9 לעריכה ספרותית, בפברואר, יהיה האחרון?

היה לי דחוס מדי בבוקר,

בדיקות וכו' (הכל בסדר בינתיים)

ואחר כך היה עוד יותר דחוס.

המון מחשבות היו לי.

יחסינו (אני עם עצמי) לאן וכו'.

בשנים האחרונות הקדשתי את עצמי

לכתיבה של כל מיני אנשים אחרים.

אין ספק שזה גורם לסיפוק בלתי רגיל,

זה גם המקצוע שלי והעבודה שלי,

אבל...

כמובן שמשהו חסר,

כי לפני הכל אני יוצר וסופר.

אני צריך להקדיש יותר זמן לעצמי,

ליצירה שלי ולכתיבה שלי

עד לפני מספר ימים

זה נראה לי קשה מאוד,

על סף הבלתי אפשרי.

כתיבה היא תהליך איטי,

וצריך (בדרך כלל) לכתוב הרבה ספרים

כדי שהיא תהפוך למקור פרנסה מרכזי.

המספרים פשוט לא מסתדרים.

כדי לכתוב כמו שאני רוצה

ולהשיג את מה שאני רוצה,

אני צריך לכתוב בקצב גבוה

בערך פי 3 או 4.

ואז גם להוציא באמזון, וזה אומר תרגום.

אבל אז הגיע ChatGPT,

ופיתחתי את קונספט הכתיבה הביונית,

וגם פתחתי את המסלול המיוחד לכתיבה כזו,

ונרשמו 25 (!) אנשים,

והתחלנו,

ופתאום... פתאום ברור לי

שכדי לכתוב ספר סבבה וכיפי

אני צריך בערך עשירית זמן.

אם הספר נכתב באנגלית במקור, כמובן.

וזה נהדר בשבילי,

כי הכסף האמיתי נמצא בכלל

בספרים באנגלית, באמזון!

רק הוצאות התרגום בעיתיות...

ובכתיבה ביונית אין הוצאות תרגום!

כלומר: אני יכול להקדיש מספיק זמן,

כדי לכתוב (בכיף ובמהירות) מספיק ספרים,

כדי לקבל מספיק ערוצי הכנסה

כדי...

בקיצור, וואו.

בשנה הקרובה אני אקדיש את עצמי

לכתיבה שלי, באופן ניכר וברור.

זה יהיה על חשבון דברים שאני עושה עכשיו,

והקורבן הראשון הוא קורס העריכה.

המחזור שנפתח בפברואר,

קורס העריכה התשיעי במספר,

יהיה גם המחזור האחרון

של העניין הספציפי והתובעני הזה,

שמכניס 3 שנות אקדמיות בתוך סימסטר.

יהיה בו גם משהו חדש:

אני אשלב בתוכו גם דיסציפלינות עריכה

יחודיות לטקסטים שמגיעים מהבינה המלאכותית,

כי ברור לי שיהיו הרבה יותר ספרים כאלה

והם ידרשו הרבה יותר עורכים שמבינים עניין.

עד היום הכשרתי יותר ממאה עורכים,

רובם המכריע עובדים במקצוע,

חלקם פשוט רצו לקבל את הידע הכי מעמיק

שאפשר לקבל על כתיבה.

והנה, בפברואר מגיע לו הקורס האחרון.

אני חושב חצי שנה קדימה,

כמה מוזר יהיה לי להעביר בו

את השיעור האחרון,

לסטודנטים האחרונים,

בידיעה שלא יהיה עוד מחזור.

מוזר. אבל גם קצת משמח.