איך לבצע פרויקטים גדולים? כמו כתיבת ספר

איך לבצע פרויקטים ענקיים?

התחלתי וסיימתי רבים מאוד.

כרגע אני בתוך 4 כאלה,

כל אחד מהם ראוי למשרה מלאה,

ואף אחד מהם לא נכלל בתוך

תריסר הספרים שאני עורך כרגע.

הבעיה בפרויקטים ענקיים:

אי אפשר להכיל אותם,

מרוב שהם גדולים.

פשוט לא רואים את הסוף שלהם.

הם מייאשים מעצם היותם.

בנוסף, אני אדם שמשתעמם בקלות.

וברור מה זה עושה לפרודוקטיביות.

השיטה שלי:

1. לעשות את הצעד הראשון.

הוא הכי קשה - עד שעושים אותו.

לכן זה חייב להיות צעד קטנטן.

זה יכול להיות פשוט לפתוח מצגת

ולקרוא לה בשם.

אולי להכין מסך פתיחה.

2. תמיד ללכת במסלול המובנה:

רעיון > מבנה > סגנון.

כלומר, אחרי הרעיון לכתוב את המבנה.

את ראשי הפרקים, השלד של הפרויקט.

לא לגעת בתוכן עד שיש מבנה גמור.

2.5 אלא אם תוכן כלשהו ממש דורש ביצוע.

במקרה כזה, אני נכנע לגחמות שלי

למשך זמן מה לפני שאני חוזר למבנה.

זה מוביל לסעיף הבא:

3. לקטוף קודם את הפירות הכי נמוכים.

אני מתחיל ממה שקל לי וכיף לי.

ממשיך למה שקל לי וכיף לי.

נשאר תמיד בקל ובכיף.

את החלקים הקשים אני מדחיין.

בסוף גם יהיו הפירות הנמוכים.

4. לקפוץ מפרויקט לפרויקט.

כידוע, יש לי כמה בכל רגע נתון.

אני לא נותן לעצמי להשתעמם,

קופץ מנושא לנושא בלי למצמץ,

וכשיש מבנה ברור גם אין בעיה

לחזור לפרויקט מאותה נקודה.

זה קשור לסעיף הבא:

5. לתת לעצמך זמן הבשלה.

כשאני קופץ מפרויקט א' לפרויקט ב'

התת מודע שלי לא עוזב את א'.

אי שם, מתחת לפני המוח,

דברים מתבשלים ומתבגרים.

ואז, כשאני חוזר ל-א',

אני במקום הרבה יותר טוב

מהנקודה בה עזבתי.

המרווחים האלה קריטיים!

6. גם את הפינישים לעשות בשלבים.

נראה לך שסעיף 2.5 נכתב

אחרי סעיף 2?

לא, הוא נכתב אחרי 4,

כשכבר חשבתי על הפינישים.

הליטוש הסופי אינו סופי,

יש אחריו עוד ליטוש ועוד אחד.

7. לגלות סלחנות לטעויות קטנות.

הן תמיד שם. תמיד.

גם אחרי שגילינו אותן.

8. לסגור הכל, לפתוח מחדש, ולחוות מחדש כלקוח.

או כקורא, או כמי שאמור לקבל את העבודה,

או כמישהו זר לגמרי.

התהליך הזה, של "לא ללחוץ SEND"

תמיד צד עוד טעויות (לא את כולם).

9. לדעת שטעויות זה כולן,

ועדיין לכתוב כולם כי

צריך לגלות סלחנות לטעויות הקטנות.

ככה מגיעים NBA!